כרובית, שעועית וטופו בקרם קוקוס

 

יש ימים שכל מה שמתחשק לי בהם זה לצלול לתוך סיר של חמלה,

סיר עם רוטב קרמי ומלא במרקמים.

אני מחובבי הטופו הגדולים, הוא היה הכוכב בלימודי הנטורופתיה שלי, אפילו את עבודת הגמר שלי עשיתי עליו.

הוא מרתק אותי,

הוא מסקרן אותי,

הוא מהמם אותי,

הוא מפליא אותי,

הוא בעל היסטוריה ארוכה ומדהימה,

הוא בעל חכמה עתיקה ומופלאה,

והוא אחד הפרודוקטים האהובים עלי.

בטיול שלי ושל נוי בסין ביקרנו בשדות האורז בכפר נידח ומרתק.

ההגעה לכפר הייתה חוויה בפני עצמה, הגענו למרגלות של הר מאוד גבוה וירוק, כל אחד מאיתנו עם מזוודה כיאה למטיילים מערביים שהגיעו לטיול של שלושה חודשים.

בכניסה לכפר פגשו אותנו שתי נשים די מבוגרות שדיברו איתנו סינית עם הידיים, עוד לא בדיוק הבנו במה מדובר אבל ליבי נפתח אליהן ואמרתי לנוי תסתכל עליהן אני בוחרת שהן יעזרו לנו ויתפרנסו בכבוד.

לא האמנתי למראה עיני, אחרי אוקי אחד שלי כל אחת שלפה בד ענקי ולפתה את המזוודה שלנו איתו, הרימה על גבה וסימנה לנו לבוא אחריה,

מסתבר שכל הכפר הזה הוא כפר שבנוי על הר והגישה היחידה אליו היא רגלית.

אל תדמיינו שבילים סלולים, זה יותר בכיוון של טיפוס הרים, התחלנו ללכת אחרי הנשים המופלאות הללו, עם הכוח העצום והרצון להתפרנס בכל דרך שתהיה, באיזשהו שלב ליבי אמר לי שהמצב רחוק מהעקרונות הבסיסים עליהם גדלתי, “והדרת פני זקן” וזה לא הגיוני שאת הדרך הרעועה הזו אני עושה עם תיק גב והאישה המופלאה הזו מרימה את המזוודה שלי על גבה.

נוי מצד שני אמר לי וצדק שאם לא לי אז היא היתה מרימה מזוודה אחרת ואני לפחות מעניקה לה סכום כסף שיעניק לה שלווה כלכלית לזמן רב.

הדרך הייתה רעועה ובשלב מסויים, אחת הנשים הצביעה על בקתה קטנה בדרך וסימנה עם היד שפה היא ישנה, זה הבית שלה. והקסם נגלה לעיני,

סבתא שלי תמיד אומרת שלא סתם פוגשים א.נשים בחיים ולכל אחד ואחת יש משמעות.

בכניסה לביתה עמדו תיבות עץ מלבנית שמעליהן היו גלגלי אבן גדולים וכבדים ששימשו כמשקולת. מיד הבנתי שהיא מכינה טופו, את התמונה נצרתי בראשי כי זה היה רגע מופלא.

הגענו אל המקום בו לנו, בירכתי את הנשים המופלאות וביקשתי בשפת הסימנים בעברית, אנגלית ומילים בסינית שאני לא בטוחה שאני מבטאת נכון להיפגש שוב בזמן השהות שלנו פה.

נפרדנו בברכת תודה זו לזו והלילה ירד.

בבוקר קמתי מלאת אנרגיות לנוכח היופי המופלא שהתגלה סביבי. ליבי פעם בחוזקה והסקרנות שלי בערה. שלפתי את נוי מהמיטה והלכנו לבקתה של האישה המופלאה שפגשנו יום לפני, כשהגענו היא עמדה בחוץ וחתכה צנון לארוחת הבוקר, הסינים באזור הזה אוכלים סוג של דייסת אורז חמוצה עם ביצה מקושקשת ורצועות צנון, זה נחמד מרתק וטעים. הצבעתי על קופסאת הטופו והיא הבינה את ההתלהבות שלי.

היא לקחה אותו לדליים גדולה מלאים בבשר של פולי סויה, והצביעה על כלוב התרנגולות שם היו ערימות של קליפות פולי הסויר.

ושם הקסם התחיל, כל אחד מאיתנו קיבל צלחת ארוחת בוקר בדיוק כמו שתיארתי לכם אותה, ישבנו אכלנו בחיוכים גדולים, בלי להבין מילה אחת של השניה.

ואז היא התחילה בהכנת הטופו, כל התהליך היה מרתק ומופלא והאהבה הייתה ממבט ראשון.

החכמה העתיקה של המזון תמיד הייתה מנת חלקי וכל חוויה כזו לוקחת אותי עמוק לתוך מחקר אישי של כל מוצר שאני פוגשת.

שם בכפר על ההר בסין הרחוקה הבנתי, הבנתי כמה אהבה יש לי למזון ולדרך המסורתית שלו להגיע אל עולמנו.

ומאז טופו בעל חשיבות ענקית עבורי ועבור משפחתי. הלוואי ובעולמנו היה אפשר ליישם את דרכי ההכנה של המזון המופלא הזה שאחראי על קיום של דורות רבים.

בינתיים אני מקדישה את הסיפור שסופר מאוד בקצרה על החוויה והגילוי שלי לטופו, לרגעים בו הוא נולד ולרגעים שיודעים לרגש אותי במראות ולא במילים.

כשאני מוציאה קוביית טופו מהמקרר אני נזכרת, בחיוך הענק של אותה אישה שהיקום הפגיש אותי איתה, בתנועות הידיים שלה, בשאיפות שלה, ברצון לחיות בכבוד, בריחות המטבח שלה שהוא בכלל נמצא ברחוב, בכך שרק הסקרנות שלי והשיח שלנו בעזרת העיניים ללא מילים העבירה לי חוויה בת מאות שנים.

על הפשטות שבה היא חיה, על הרוגע והשלווה שיש במקום המופלא בו היא גרה, על הילדים שהיו סביבה ועל העולם, על כמה הוא השתנה וכמה זמן יקח לנו להגיע שוב לרגעים מעצימים כמו אלה.

אז הסיר הזה הוא סיר של שלווה, פשטות וגעגוע. כי זה בדיוק מה שטופו מסמל עבורי המון המון שלווה.

זה סיר של חמלה גדולה,

סיר של משפחה,

סיר של אהבה,

סיר של פינוק,

סיר קרמי ומרתק,

סיר נגיס,

סיר מרגש,

סיר של זכרונות,

סיר של געגוע.

סיר גלובלי שמגיע מכל פינה בעולם.

כמה דקות בודדות של הכנה, והניגון של סיפור מרתק ומלא בעוצמה יחכה לכם על הגז.

כמחווה לשדות האורז ולמאמץ הכביר לגדל את הגרגיר הקטן ומלא העוצמה הזה, את הסיר הזה אני משדכת למנת אורז טובה והשילוב בין השניים הוא שמיימי.

לכל מאכל שתכניסו למטבח יש סיפור, יש היסטוריה ומשמעות. תכניסו גם אותם לחייכם ותראו איך כל ביס נהיה מרתק ומופלא עוד יותר.

תודה שקראתם אותי עד פה,

תודה שחוויתם איתי את הסיפור הזה.

ובעיקר תודה על הזכות לשתף אותו.

ימי טופו מאושרים מלאי חוכמת מזון עתיקה:)

 

 

כרובית, שעועית וטופו בקרם קוקוס

---

מרכיבים: מתאים לסיר סוטאז רחב בקוטר 32 ס”מ בערך 6 מנות.

• חצי- רבע כרובית (תלוי בגודל הכרובית שלכם) חתוכה לפרחים.
• כוס וחצי שעועית ירוקה חתוכה קפואה.
• קוביית טופו קשה אני ממליצה לבחור בטופו אורגני.
• 250 מ”ל קרם קוקוס.
• חצי כוס מים.
• חצי כפית מלח.
• 4 גבעולי טימין / 2 גבעולי רוזמין / כפית אורגנו מיובש.
• 3 כפות שמן קוקוס /  שמן זית.
• שן שום כתושה (לא חובה).

 

אופן ההכנה : 

1. את קוביית הטופו נייבש מעט בעזרת נייר סופג, נחתוך לחצי וכל חצי לקוביות עבות, נניח בצד לשלב בו נכניס את הטופו לתבשיל.
2. נחמם בסיר שמן ונוסיף את פרחי הכרובית, נצרוב אותם מעט, נמליח קלות ונוסיף את השום, ברגע שריח השום מדגדג באף שזה בערך אחרי 30 שניות הוסיפו את הקרם קוקוס והמים, פזרו הכל בסיר וערבבו בעדינות, הוסיפו את השעועית הקפואה ופזרו את הטימין, ניתן לפזר אותו בעלעלים קטנים או כגבעול שלם, במידה ואין לכם טימין אפשר לשלב רוזמרין / אורגנו יבש או לוותר על עשב התבלין.
3. הניחו לסיר להתבשל על אש נמוכה עם מכסה לכ5 דקות, שימו לב הכרובית תישאר נגיסה וכך אנו רוצים אותה, נסדר את קוביות הטופו במעטה העליון של הסיר, נסו לפזר אותן באופן שווה בסיר ולא זו על זו אלה זו לצד זו, הטביעו אותן מעט ברוטב כסו עם המכסה ובשלו עוד כעשר דקות על אש נמוכה. כבו את האש והפכו את קוביות הטופו שהצד שלא היה ברוטב יהיה ברוטב ויספוג טעמים, כסו את הסיר ותנו לו לנוח ללא אש למשך 10 דקות. זהו נותר להכין לצידו אורז ולטבוע לתוך צלחת של אושר ועושר .

 

עוד קצת ממני:

---

• ניתן להחליף את הכרובית בפרחי ברוקולי.
• ניתן להחליף את השעועית באפונה/ שעועית ירוקה עדינה (קפואה).
• ניתן לוותר על עשבי התבלין.
• ניתן לשמור במקרר בקופסא אטומה למשך 4 ימים.