מדיטציית הקפה שלי היא פשוט להיות ברגע,
להתמסר לנשימות,
ובעיקר להתחבר לתחושות שאני חווה בגופי.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
הבוקר קמתי והמחשבות ישר רצו,
החלטתי לתת לעצמי רגע של הפסקה.
מדיטציית הקפה שלי נראית לי רחוקה שנות אור בימים האחרונים,
והחלטתי להתמסר אליה.
לנסות לשהות בשלוק,
בנשימה,
לחוש את דפיקות הלב השבור שלי,
להיות ברגע מבלי לתת ללב ולראש להתחיל לדבר לצוף שוב.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
הכנתי לי קפה אהוב ומוכר בכוס קפה האהובה עליי,
וישבתי כשהידיים שלי מחבקות את הכוס,
דמיינתי ופירטתי לעצמי כל דבר שאני מרגישה עכשיו.
אני מרגישה את הרוח הרכה על הלחיים,
את הרעש השורק והנעים שלה באוזניים,
את ציוץ הציפורים וזמזום הדבורים,
את השקט המסתתר ממש מאחורי הרעשים.
אני מריחה את הארומה הנפלאה של הקפה,
היא מגיעה אל קדמת הנחיריים שלי,
ונכנסת בשאיפה עמוקה לליבי.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
החום של הקפה עובר לכוס הקפה היפה שבחרתי,
וממנה לכפות הידיים שלי.
אני מרגישה את כוס הקפה מוכנה להעניק לי כמה דקות של שלווה,
של רוגע,
של להיות בכאן ועכשיו של מה שליבי חפץ בו.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
כיביתי את כל הקולות,
כיביתי את כל המחשבות,
את כל הקשיים והמראות לחמש דקות קטנטנות ופשוטות.
הקשבתי ליום מתחיל,
לעלים שזזים ברוח,
לעלים שנושרים מהעץ כי השלכת הגיעה.
לריחות הסתיו והאדמה לדגדג את אפי.
נתתי לקרני השמש ללטף אותי,
הרחתי את הריחות השונים בשילוב ארומת הקפה.
ואז הגיע הרגע,
רגע השלוק הראשון של הקפה.
השלוק הראשון הוא המנחם ביותר,
הוא המפגש העוצמתי בין הטעם המוכר והאהוב לתחושות שאנחנו משייכים ומשייכות לו.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
תחילה נחוש את החום של הקפה בשילוב הארומה שלו.
הם יציפו את הפה, האף ואת אזור השפה העליונה,
ואז ברגע השלוק יתפרץ טעם מתקתק וממכר שעוטף את כל הלשון והפה.
מהלשון הוא עובר אל צידי הפה וממלא את בלוטות הטעם בארומה הקפה המופלאה שלו,
הוא עובר לגרון ונבלע.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
מייד אחרי שהקפה נבלע יש תחושת נחת גדולה.
רגע אחד יקר ופשוט ששכחנו איך נהנים ממנו.
ששכחנו איך הוא היה מנחם אותנו וטוב לנו עד ממש לא מזמן.
הלב מתמלא ממנו ותחושת הנחת הזאת ברגע הזה היא מה שאנחנו צריכים לקחת איתנו ליום שלנו.
המשך שתיית הקפה מלווה בנחת גדולה.
שאר השלוקים הם לא כמו השלוק הראשון,
אבל הם מלאי הוקרת תודה.
ככל שאנחנו שותים את הקפה,
כך תחושת הנחת גדלה ומלטפת את פנינו.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
כוס הקפה הופכת לפחות חמה,
הידיים מתחילות להתקרר מעט,
ואני חוזרת לכאן ועכשיו.
מנסה להרחיק עוד רגע את הדאגות ואת המחשבות,
ופשוט מודה על הרגע הזה שהענקתי לעצמי.
לכל אחת ואחד מאיתנו יש את הדבר שמרגיע אותנו,
שאנחנו כבר עושים באוטומט,
שהוא חלק מהיום שלנו.
אני מנסה לפרק אותו לפעולות,
לרגעים מלאי תחושה.
אני חוזרת על התחושות במילים,
אני אומרת לעצמי אותן בלב ובראש.
מרפאה לאט ובטוח את הפינות המתאחות באיטיות.
ללב שמקבל מעט שקט בתוך הסערה הגדולה,
ולעצמי, שידעתי שאני פשוט צריכה לעצור לרגע את הכול לטובת הזמן הזה שהוא רק שלי.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
את אותו הדבר אפשר לעשות בכל ביס או שלוק שאתם מאוד אוהבים ואוהבות.
הדבר העיקרי והחשוב ביותר הוא ליצור את המרחב לרגע הזה.
להיות בשקט במרחב בטוח ומאפשר.
זה יכול להיות אפילו חדר בבית,
לא צריך להיות מקום מפואר או מיוחד.
למצוא פינה שהגוף נינוח בה,
רגע שהאוזניים שומעות רק משהו שנעים וטוב לנו,
גם מוזיקה יכולה להתאים.
לוודא שאנחנו בנשימות,
נשימות עמוקות וארוכות,
ולספר לעצמנו את התיאור המדויק של התחושות הנכונות והטובות שאנחנו חשים וחשות כרגע.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
ספרו אותן לליבכם,
ספרו אותן לנפש שלכם,
ספרו אותן לילדים הקטנים שמסתתרים בלב המתוק שלכם.
העניקו לעצמכם ליטוף וחיבוק אישי.
רגע טהור רק לעצמי,
הקשבה לנשימות ולדפיקות הלב,
לחום הגוף, לריחות ולטעמים שאתם חשים.
פשוט רגע לעצמכם בתוך הטירוף האין-סופי.
מדיטציית הקפה שלי | צילום: אסי רוז
לימים מאושרים של מדיטציות קפה מרפאות וטובות לכולנו 🙂
View this post on Instagram
אין תגובה