ביום שישי האחרון נכנסתי למטבח וכמו בכל יום שישי אני תמיד מכינה בראנץ' כיפי לשלושתינו. נוי מגיע מהגן עם מיכאל השולחן כבר ערוך ומחכה

  אני מתה על ארוחות בוקר, הן כאלה מפנקות וטובות, הן מגיעות בול בזמן שהלשון שלנו נחה מספיק בלילה והיא מוכנה לטעמים, מרקמים וכיף של

הוא שלי, שלי ורק שלי. הוא נולד מתוך מכלול כל מתכוני הלחם טחינה שפגשתי והיו ממש לא מוצלחים. החלטתי שאני מפצחת את הסוד והופכת אותו

זה הקרקר האולטימטיבי, הוא דורש שניה של עבודה, קערה אחת ו12 דקות אפיה. הוא הולך עם מתוק ועם מלוח והמרקם שלו מטריף. הסוד העיקרי הוא

הגעגועים שיש לי למרקם של לחם אמיתי הם עזים. החלטתי שאני רודפת אחריהם ולא מוותרת וכך הוא נוצר לחם הבית שלנו, במרקם של לחם טרי

    העוגת התחילה כברווזון מכוער, היא נולדה מזיכרון מתוק ממסיבות יום הולדת בילדות בגן, העוגת שוקולד המושלמת הזו שהיא הכי פשוטה שיש אבל הכי